הספדים וקדיש

• הספד – יש לתכנן מראש מי יישא את ההספדים

• קדיש – יש להצטייד בקדיש מודפס ובאמצעי ראייה למי שצריך

השבעה – הכנת הבית והמנהגים

• לאחר ההלוויה האבלים באים אל המקום בו ישבו שבעה, בדרך כלל זהו ביתו של הנפטר

• 'סוכת אבלים' – ניתן לבנות סוכת אבלים מאובזרת ליד הבית

• על האבל להימנע – מלאכה, רחיצה, חיי אישות, כיבוס בגדים ולבישתם, ישיבה על כיסא וספסל, תספורת וגילוח, יציאה מן הבית, השתתפות בשמחות

• סעודת הבראה – בעת חזרה מטקס הקבורה נהוג לאכול מאכלים שצורתם עגולה כגון ביצים, עדשים, זיתים וכעכים כסמל למעגל החיים

• הדלקת נר בבית האבל לעילוי נשמת הנפטר לכל תקופת השבעה

• אמירת קדיש על הנפטר מידיי יום לאורך שנת האבל מיום הפטירה

• בתום ה"שבעה" נהוג להזמין מצבה לקבר, בכדי שתהיה מוכנה ביום השלושים – ביום זה נהוג לעלות לטקס גילוי מצבה

• הפסקת ה'שבעה' – כאשר חל אחד החגים סוכות, פסח או שבועות, ראש השנה ויום הכיפורים ואינה מתחדשת לאחר החג

• את שבעת ימי ה'שבעה' מתחילים לספור מרגע הקבורה. תקופת השבעה מסתיימת בבוקר היום השביעי שלאחר הקבורה

היום השביעי – ביום השביעי בבוקר אחר התפילה, האבלים 'קמים' מהשבעה לבית העלמין. עורכים טקס קטן ובו נאמרים תפילת אשכבה, אותיות נ.ש.מ.ה וקדיש.

ה'שלושים' – במהלך ה'שלושים' נהוג להמשיך ולהימנע מלהסתפר, להתגלח וללבוש בגדים חדשים. יש הנוהגים אף לא להשתתף בשמחות ובאירועים. בתום שלושים ימים מיום הפטירה תמה תקופת האבל.

יום השלושים – (שלושים הימים נספרים מיום הקבורה ולא מסיום ה'שבעה') נוהגים לבקר בבית העלמין, עורכים טקס גילוי מצבה כדוגמת הטקס בתום בשבעה.

דרך אחרת יכולה לספק את השירותים שהוזכרו